מוסרי דוד בע"מ

פסק - דין

לפניי תביעה על הסך של 16,445 ₪, אשר עניינה תאונת דרכים שהתרחשה ביום 09.04.10 בין רכב התובעת, אשר היה נהוג על ידי מר רפאל חג'ג (להלן: "הנהג ברכב התובעת"), לבין רכב הנתבעת (להלן: "המונית"), אשר היה נהוג על ידי מר משה בוסירה (להלן: "נהג המונית").

1.על-פי הנטען בכתב התביעה, שעה שרכב התובעת סיים לצאת מחנייה ממפרץ חניה, בנסיעה לאחור, פגעה המונית, אשר נסעה בכביש, ברכב התובעת מאחור.

2.מנגד, הנתבעת טוענת כי שעה שרכב התובעת החל בנסיעה לאחור ביציאה מחנייה, נהג המונית אשר נסע בכביש לא הצליח לבלום, ופגע מאחור ברכב התובעת שהפתיע אותו. לטענת הנתבעת, שעה שרכב התובעת נסע לאחור ביציאה מחנייה, היה עליו לנקוט משנה זהירות. משכך, האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו.

3.התובעת תובעת את הנזקים שנגרמו לה כדלקמן:

א.נזק לרכב לפי חוות-דעת שמאי - 10,998.21 ₪;

ב.חשבון שכ"ט שמאי - 800 ₪ ;

ג.ירידת ערך – 2,646.30 ₪ ;

ד.הפסד ימי עבודה, עוגמת נפש – 2,000 ₪.

4.לאחר ששמעתי את הצדדים מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה, שעה שמצאתי להשית על נהג התובעת 70% אחריות לקרות התאונה ואילו על נהג המונית 30% לקרות התאונה. ואנמק.

5.גרסאות הצדדים, בעיקרן, תואמות זו לזו. אין חולק כי רכב התובעת יצא מהחניה, ונסע לאחור. כמו כן, אין חולק כי המונית נסעה בכביש אליו הגיע רכב התובעת שעה שיצא מהחנייה.

6.סלע המחלוקת הינו, האם רכב התובעת השלים יציאתו מהחנייה באופן מלא עת אירעה התאונה.

7.ראשית, לא סבירה בעיניי טענת התובעת כי התאונה התרחשה לאחר שרכב התובעת השלים היציאה מהחנייה.

8.מיקום הנזקים ברכב התובעת מצביע על כך שמוקד הנזק הינו בחלק הימני אחורי של הרכב. מיקום הנזק תומך בגרסת הנתבעת, לפיה רכב התובעת טרם השלים יציאתו מהחנייה בקרות התאונה.

9.שנית, תקנה 45 לתקנות התעבורה קובעת כי:

"נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע -

(1)סיכון או פגיעה;

(2) הטרדה או הפרעה".

10.סבורני כי בנסיבות העניין, הנהג ברכב התובעת לא נקט בכל האמצעים הדרושים בכדי למנוע את התרחשות התאונה, שעה שחלה עליו חובת זהירות מוגברת.

11.שלישית, התובעת מפנה למסמך אשר נכתב יום לאחר התאונה (נספח ד' לכתב התביעה), חתום על ידי הנהג ברכב התובעת ונהג המונית, לפיו האחרון מודה כי נכנס ברכב התובעת מאחור, שעה שהיה מחוץ לחנייה. לטענת התובעת, יש לראות במסמך זה הודיה באשמה מטעמו של נהג המונית, וכן, מאשש כי התאונה התרחשה שעה שרכב התובעת סיים יציאתו מהחנייה.